החלטה בתיק עמ"ת 5498-12-11

ערר על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (כבוד השופט נ. שטרנליכט) מיום 04.12.11 שניתנה בתיק מ"ת 12959-11-11 אשר במסגרתה הורה על מעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים כנגדו.

ב"כ העורר מלין על כך כי בניגוד להמלצת שרות המבחן לשחררו לחלופת מעצר, הורה בית משפט קמא על מעצרו. לדבריו, העורר כבן 19 שנים, נעדר עבר פלילי, היה מעורב באירוע שאינו על רקע כבוד המשפחה כפי שניסה לתאר בית משפט קמא ולא הגיע למקום במטרה לפתח סכסוך, אלא אויים והותקף על ידי שניים אחרים. לדבריו, המתלונן החזיק בידיו "מפתח T" בעזרתו לכאורה תקף את העורר, המתלונן בחקירתו הראשונה הכחיש זאת ובחקירתו השניה אמר שאולי החזיק בו, כאשר יש עדות שאומרת כי המתלונן אכן החזיק חפץ מברזל טרם שהותקף - ולפיכך יש לראות בכך הפחתה בעניין המסוכנות שיוחסה לעורר על ידי בית משפט קמא.

לדבריו המתלונן מתגורר בכפר ברה והעורר בפתח תקווה.

לדברי המשיבה מדובר באירוע חמור אשר אך בנס ניצלו חייו של המתלונן. השימוש בסכין היה בקלות ראש, כאשר לדברי המשיבה העורר הגיע למקום עבודתו בהיותו מסוכסך עם המתלונן ואחיו על מנת "לסגור חשבונות". העורר ברח מהמקום והותיר את המתלונן מתבוסס בדמו ורק למחרת בצהריים הסגיר את עצמו, כאשר הוא מכחיש את נוכחותם של אחרים עימו למרות העדויות בעניין.

לדבריה האירוע התרחש בצהרי יום בשעה 14:00, במקום ציבורי הומה אדם. לטענת המשיבה אין כל ראיה כי המתלונן תקף את העורר בשלב כלשהו של האירוע ואולי הגיב לדחיפותיו של העורר בדחיפתו בחזרה.

הנזק החמור שנגרם למתלונן: קריעת גידים ביד, קריעת עצב ביד וחתכים בראש.

המשיבה טענה כי תסקיר המעצר אינו מיטיב עם העורר שכן העורר לא שיתף את שירות המבחן במידע מינימאלי כגון: מדוע לא התגייס לצבא. כמו כן החלופה שהוצעה שוכנת בפתח תקווה מקום עבודתו של המתלונן ומקום האירוע עצמו ואף מסיבה זו אין להיעתר לבקשת השחרור.

מתסקיר המעצר שנערך בעניינו של העורר עולה כי העורר תיאר בפני שירות המבחן כי הגיע למקום האירוע על מנת לקבל את שכרו וכי הותקף על ידי המתלונן ואדם נוסף. שירות המבחן התרשם כי ניכר כי העורר תופס עצמו כקורבן באירוע ולא רואה כל בעייתיות בהתנהלותו.

שירות המבחן בחן חלופת מעצר בבית הוריו של העורר, בפיקוחם ובפיקוח דודתו ואחיו ומצא אותם ראויים ללשמש כמפקחים, מבינים את האחריות והמחוייבות וכן התרשם כי הם דמויות סמכותיות ומציבות גבולות בעבורו.

סיכומו של דבר נכתב כי "עולה תמונה של צעיר אשר התקשה להתמיד במסגרות חייו השונות, נשר ממערכת החינוך, לא התגייס לצבא ותפקודו התעסוקתי אינו יציב.

לידור נעדר הרשעות בעברו, כשזהו מעצרו הראשון. התרשמנו מבחור אשר מסר לנו בשיחה אינפורמציה לקונית ומצומצמת ותאר תפקוד נורמטיבי תקין".

סוף דבר, שירות המבחן, לאחר שבחן את מכלול השיקולים שעמדו בפניו: מאפייני האלימות המיוחסים לעורר, הפגיעה במתלונן, קשייו להכיר בבעייתיות שבהתנהגותו ועברו הנקי, התרשם כי לא קיימים דפוסי התנהגות אלימים או שוליים משמעותיים וכי הסיכון להישנות ביצוע עבירות אלימות אינו גבוה.

לפיכך הומלץ על שחרורו לחלופת מעצר.

ב"כ העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה אך טען לחולשתן.

בית משפט קמא קבע בהחלטתו כי מחומר הראיות עולה כי העורר הגיע למקום האירוע על מנת להסדיר סכסוך עם המתלונן כאשר בסופו מצא המתלונן את עצמו דקור. לדידו ,דבריו של העורר כי היה לו סכסוך ממושך עם העובדים בשטיפה מהווים חיזוק לראיות בתיק המלמדים על מסוכנות גבוהה.

בית משפט קמא החליט שלא לקבל את המלצת שירות המבחן בנימוק כי מתוכו עולות תמיהות שכן העורר אינו מסוגל להתמיד במסגרות ומוסר מידע לאקוני לשירות המבחן ולפיכך אין לסמוך על קביעותיו של שירות המבחן.

בבש"פ 5222/97 פטשניק נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(4) 720 נפסק כי בחינת מסוכנותם של נאשמים נעשית בשני שלבים - בית המשפט בוחן את ה"עושה" ואת "המעשה" וכדבריו -

"בדיקת המסוכנות מחייבת בחינתם של שני היבטים: ההיבט האחד עניינו במעשה. במסגרת זו על בית המשפט לשקול האם המעשה כשלעצמו בנסיבותיו מעלה חשש כי הנאשם עלול לחזור על מעשים דומים, האם המעשה מגלה אופי רע ואלים או מעיד על מועדות. ההיבט השני מתמקד בעושה, עברו ואופיו. כאן אנו שואלים האם לנוכח אופיו, אישיותו או תכונותיו של העושה נשקפת ממנו סכנה לציבור או ליחידיו".

גם כאשר מדובר בעבירות חמורות מחויב בית המשפט לבחון חלופות מעצר שכן אין חומרת העבירה מהווה עילה למעצרו של הנאשם ואין כוונת בית המשפט לרוקן את מצוות המחוקק מתוכן.